|
שמי עפר חן, בן 48, נשוי ואב לשלשה בנים בגילאים 22, 19, 16 רואה חשבון במקצועי הרשמי וגיחות לטריאתלון כמקצוע מישני.
קצת נתונים פיזיים: גובה - 1.70 מ', משקל 85.5, אחוזי שומן - 22%, בקיצור ממש לא אתלט מרשים.
הגעתי לטריאתלון בתחילת שנת 2004 כחלק מתהליך שיקום גופני ונפשי מפציעת סקי חמורה בתחילת שנת 2003 שתוצאותיה היו מיניסקוס פגוע ורצועה צולבת קרועה לחלוטין בברך רגל שמאל
לפני כשנה העליתי על הכתב את חוויותי מתחרות חצי ישראמן שהינן חוויה מתקנת וחוויה מטהרת ופרטים בהמשך(קישור לכתבה).
רכיבה בעליה בתחרות חצי ישראמן 2006 אילת
לאחר תחרות חצי ישראמן הייתי באופוריה מוחלטת ותחושה שהכל קטן עלי, אין גבול ליכולות שאני מסוגל להגיע וכמובן שמיד רציתי להמשיך הלאה למרתונים, איש הברזל ותחרויות שונות ומשונות אחרות.
דבר אחד לא לקחתי בחשבון והוא התרסקות מוחלטת של שרירי התאומים שלי. במשך חודשים הסתובבתי עם שרירי תאומים דואבים, מכווצים ומשדרים גלי כאב בלתי פוסק בזמן ואחרי כל פעילות גופנית. המשבר לא אחר לבוא, התחלתי לקצץ את האימונים גם בכמות וגם באיכות, המשקל התחיל לעלות באופן קבוע ובלתי נשלט, הבגדים החלו ללחוץ במקומות שונים ובקיצור דפוס החיים הידוע של אדם שפורש מספורט פעיל ועובר לספורט כורסא.
במאמצים עילאיים הצלחתי לשמור על 3-2 אימונים בשבוע בעיקר אופניים אך גם זה התחיל לדעוך וחלפו להם ימים רבים מבלי שאזיז את עצמי כלל.
כך חלפו להם 8-7 חודשים ומצאתי את עצמי בצומת דרכים חייב לקבל החלטה על המשך דרכי הספורטיבית ועל האתגרים שאני צריך להעמיד לעצמי כדי לחזור לפעילות מלאה.
כאשר אתה במשבר הדבר הכי טוב הוא להעמיד רף גבוה עד בלתי אפשרי שלעומתו הכל מתגמד והרף עבורי היה הרשמה לתחרות איש הברזל באוסטריה ב 8.7.07.
מה לי ולאיש הברזל? שואלים כולם ועד היום לא מבינים מה מריץ אדם מן הישוב ללא תכונות אתלטיות עילאיות וללא כושר טבעי להרשם לתחרות אתגרית ברמות הגבוהות ביותר הקיימות?
לשאלה זו צריך טיפה להעמיק ולהבין מה עובר על אדם שהגוף שלו לא מתפקד ברמה מקבילה או אפילו דומה למה שהמוח שלו חושב שהוא מסוגל, והפערים האדירים בין היכולת לבין המחשבה מרימים את הגוף לשיאים שכבר מזמן שכח וליכולות ומאמצים שאדם רגיל לא חושב לבצע כלל.
תחילתו של תהליך אימון לתחרות שכזו הוא ביכולת האישית שלך להשקיע את הזמן הנדרש לאימונים היומיים תוך צבירת קילומטרים בקצב עולה כל שבוע, וכאן מתחילה הבעיה האמיתית שלי. אני לא יכול לקום בבוקר לפני קריאת התרנגול ואיני מסוגל לצאת לאימונים כשעדיין חושך בחוץ. מצד שני אין מצב שבו אחתוך את היום לשניים ואחלק אותו בין שעות עבודה לשעות אימון - בקיצור מצב ממש בלתי אפשרי!!!!
הדרך בה בחרתי הינה הפשרה הטובה ביותר שאני יכול להציע לעצמי - 3-2 אימוני בוקר שמתחילים בשעה 7:30-7:00 ונמשכים כשעתיים עד ארבע שעות, 3-2 אימוני ערב/אחה"צ מאוחרים הנמשכים 2:00-1:30 ש' וזהו. מה שלא נכנס לשעות האימון פשוט לא יבוצע ולא משנה מה כתוב בתוכנית האימונים.
המטרה הינה 14-12 שעות אימון בשבוע כשלפחות חצי משעות האימון מרוכזות בסופי השבוע אז האימונים עצימים וארוכים ואימוני אמצע שבוע בפרקי זמן קצרים יותר.
תחילתה של הדרך קשה ביותר, אני לא מצליח להכנס למשטר אימונים כפי שחשבתי שאוכל, בעקב רגל שמאל צמח לו דורבן לתפארת מה שמונע ממני כמעט לחלוטין אימוני ריצה. השחיה שבעבר היתה החלק הזניח וה קל עבורי הפכה להיות קשה ואיטית וכל אימון הפך למלחמת השרדות לסיים אותו למרות חוסר הכח ו/או הרצון באותו הרגע.
במקביל שעות האימון האפקטיביות שיכולתי להשקיע היו מעטות מידי, שעות העבודה התארכו במקום להתקצר ויום עבודה רגיל לא נגמר לפני שעות הערב המאוחרות מבלי שתיוותר בי טיפת אנרגיה לצאת לאימון כלשהו.
הקשיים בלוחות הזמנים, מזג האויר החורפי ושעות האור המועטות, גרמו לי לבצע מכסימום 50% מתוכנית האימונים השבועית שלי (לא כולל ריצה) ומצבי הגופני לא השתפר כלל. התחלתי לחשוב ולהאמין שאולי הרף שהצבתי לעצמי אינו מתאים לי ועלי לוותר על התחרות כיון שאיני מצליח להכין את עצמי כנדרש.
כך חלפו להם שבועות של חצאי אימונים, שפעת חורפית שהפילה אותי וגב תפוס שקרקע אותי למיטה לימים ארוכים, והאור בקצה המנהרה לא נראה כלל עבורי.
למרות הספקות והלבטים המשכתי בכוח את האימונים בנסיון להיצמד ככל היותר לתוכנית האימונים כשאני מבטיח לעצמי שאם לא אהיה מוכן אבטל את הרישום לתחרות למרות ששילמתי עליה מראש.
כל יום שעובר, אימון שלא בוצע הלך לאיבוד ולא ניתן להחזירו. כך שמספיקה שפעת או גב תפוס להשבית את כל תוכנית האימונים ולקלקל את הקצב המתוכנן לקראת התחרות.
בחודש מרץ, אחרי כל התלאות והמחלות, הגוף התחיל להרגיש הרבה יותר טוב, הרכיבות הארוכות היו קלות יותר ורכיבה של 100-80 ק"מ הפכה להיות אימון שגרתי, השחיה זרמה בקצב סביר והעיקר הוא שהתחלתי לרוץ ריצות נפח ארוכות עד 20 ק"מ מבלי להתרסק לאחריהן (תודות למדרסים מיוחדים שרכשתי). התחלתי להרגיש חד יותר, קצבי ואנרגטי והמשקל התחיל להראות תוצאות מעודדות של 3 ק"ג ירידה עד כה והיד עוד נטויה.
תוכנית אימונים שבועית בתקופת הפסח:
יום א' - חופש ומנוחה
יום ב' - רכיבה 115 ק"מ וריצה 6 ק"מ
יום ג' - ריצה 18 ק"מ
יום ד' - מנוחה
יום ה' - רכיבה 70 ק"מ בבוקר, ריצה 10 ק"מ בערב
יום ו' - אימון שחיה
יום שבת - רכיבת שטח 4 שעות
קצבים ומהירויות:
שחיה - 2:10 דק' ל - 100 מטר בקצב נוח לשרוד 3.8 ק"מ (יש קצת מקום לשיפור)
אופניים - מהירות ממוצעת 30 קמ"ש בדופק ממוצע 140-135 (לא רע בכלל)
ריצה - מהירות ממוצעת 6 דק' לק"מ בדופק 145-140 (כאן יש הרבה מקום לשיפור)
המשימה הקרובה - חצי איש ברזל בטבריה בתאריך 5.5.07.
המטרה המשנית - לסיים בסביבות שש שעות ודקות ספורות (פחות מ - 6:30 ש').
המטרה האמיתית - לסיים את התחרות מבלי להתרסק ולהכין את הגוף לתחרות ביולי.
כתבה הבאה אחרי התחרות בטבריה.
|
